חג האביב

חודש ניסן התחדשות הטבע ולבלוב עצי הפרי. בפסח מפסיקים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם" ואומרים "מוריד הטל".

סביב חג האביב ישנה מסורת לקרוא לאחר ההגדה את מגילת שיר השירים מגילה זו מלאה תיאורי טבע, לבלוב, קולות ציפורים ושירי אהבה.

חודש ניסן מסמן תחילת שנה חדשה ביבול החקלאי, נקבע כראש – השנה לעומר (ט"ז בניסן) שבאביב מבשילה התבואה שבשדות.

כל היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום" (ברכות מ"ג ע"ב ).

גם לאחר שחדל ניסן להיות החודש שבו מתחדשת השנה למניין השנים, נחשב לראש החודשים – אחר בניסן הוא ראש – השנה למלכים ולרגלים.
חג הפסח

לחג הפסח חשיבות רבה במסורת ישראל והוא הגדול המרכזי בין החגים.

בחג הפסח מצווה לעלות לרגל לירושלים. החג נקבע ל – י"ד בניסן וחוגגים אותו שבעה ימים.

ראשיתו ואחריתו חג וביניהם חול המועד.

"החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב 2 ).

זה חודש ראשון להתחדשות הטבע ולכן יש בו מן תחושת ההתחלה.

"חג הפסח" מכונה גם "חג החרות", "חג המצות" ו"חג האביב".

חג הפסח – על שפסח ה' על בתי בני ישראל בזמן "מכת בכורות" במצרים. למן אותה מכה יוצא העם מעבדות לחירות.

על פי הכתוב במקרא המצווה המרכזית של חג הפסח היא "קורבן הפסח". "בעשר לחודש הזה וייקחו להם איש שה . . . ויהיה לכם למשמרת עד הארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. . . וככה תאכלו אותו מותניכם חגורים. נעליכם ברגליכם, ומקליכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון. וחגתם אותו חג לה' לדורותיכם" (שמות י"ב 14 – 3 ).

לאחר שחרב בית המקדש נפסק "קורבן הפסח" והפך לטקס במסגרת המשפחה : "סדר פסח", בו מסובים כל המשפחה נשים וילדים.

סמלו של חודש ניסן טלה, גם הוא מתקשר לקורבן פסח .

חג המצות

בחג הפסח מצווים אנו לאכול מצות ולא לחם. המצות מסמלות את המהירות של העם לצאת ממצרים. המצה
מסמלת את "לחם העוני" כי המצה נמוכה כעני שרוחו נמוכה "הא לחמא עניה" ובמקרא : "וישא העם את בצקו טרם יחמץ . . . ויאפו את הבצק . . . עוגות מצות כי לא חמץ כל מחמצת לא תאכל בכל משבותיכם תאכלו מצות" (שמות י"ב 34 – 51).

במקרא מופיע פעמים רבות הצו של אכילת מצות בפסח עד שנקרא החג "חג המצות". כמו שנאמר: את חג המצות תשמר שבעה ימים תאכל מצות, כאשר צויתך למועד חדש האביב". (שמות כ"ג ט"ו).

פירושו אכילת המצות באה להזכיר את נס יציאת מצרים.

הסיבה הנוספת לאכילת המצה : " שבעה ימים תאכל עליו מצות לחם עוני " (דברים ט"ז ג' ). כלומר המצה היא לחם עוני להזכיר את העבדות במצרים והעוני שהיו ישראל שרויים בו, וכך אומרים על המצה בליל – הסדר בתחילת ההגדה: " הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. המצה באה לסמל את חיי העוני של ישראל במצרים וגאולתם משם.

חג החרות

בליל הסדר אנו קוראים בהגדה של פסח על יציאת העם מעבדות לחרות.

המצווה החשובה ביותר ב"סדר" היא לחזור ולספר ביציאת מצרים: "והגדת לבנך" כדי לא לשכוח בכל הדורות את יציאת עם ישראל מעבדות במצרים. לחרות בארץ ישראל.

החג היה מקובל למן הבית הראשון אך, מימי בית שני מתוארת חגיגת ליל הסדר ככתוב במשנה ( פסחים ה' 10 ).

המסורת עברה תחילה בע"פ מאב לבן: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים" (פסחים י' 4 ).

למן תקופת "הכנסת הגדולה" החלו לכתוב ולכנס את דברי הגדת הפסח בכתב.

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" (מתוך הגדת פסח)